בפתח דברי,בלבי שוכנים בני אדם והם מרכז עבורי
בימים אלו משהו עמוק בתוכי, קורא לי למפגש מחודש עם האמן שבי, לפעום יצירה שיש בה שמחת חיים ואהבה.
השמחה לספר על מה שמשמח אותי, מקבלת בימים אלו ביטוי אחר והבנה עמוקה שאפשר לספר גם בתמונות.
לאחר שנים רבות, בהן הנחתי את העדשות המתבוננות מן הצד,אני חוזר למרחב האמנות. זוהי חבירה למרחב מקודש שיודע רצון על פי צו הלב, והיא עצומה מעוררת השראה,ומפעימה.
יש משהו פשוט שמתקיים בקשר החי שלי עם אנשים, תדר מיוחד שעובר בקשר בלתי אמצעי משמח אותי לבוא בן אנשים, להעצים אנשים אחרים ,לתת לאחרים ובכך להעצים עצמי.
אני יודע שמה שאשים בתוך היום שלי, זה מה שיהיה בו.
אני יודע שהחיים לא נגמרים בי ובמשפחתי אלא מתרחבים הלאה לעוד אנשים, יש בי רצון עמוק שהיצירה הזו שנובעת ממקום פשוט , תיגע בלב אנשים רבים ותעורר גם בהם רצון ושמחת יצירה לעשות את הדברים שנובעים מהלב שלהם ,לא על פי הראויי והנחשב , אלא כך פשוט כל אחד על פי טבעו.
אני מאמין שזה יאפשר יחד אחר שאין בו את האיש איש לנפשו, אלא ערבות של בני בני אדם שרוצים יחד אחר שבו כל אחד שלם עם עצמו ועשייתו, מבין שהוא והאחר אחד הם ,ועל בסיס הבנה עמוקה זו מעצימים איש את רעהו לא בגלל שיקבלו משהו מזהאלא בגלל שזה רצון עמוק.
זה הצבע שלי בימים אלו של עשייה רחבה, שאני ורעייתי תחיה שותפים לה שנים רבות. זוהי עשייה המבקשת לכונן מציאות אחרת בין אנשים, בארץ.
גיליתי שהבלוג הוא עוד צורת מפגש משמחת המאפשרת לספר ולפגוש אנשים, ליצור מציאות, לברוא אותה ולהתנסות בה.
על כן, אני משתמש במדיום זה למפגש דרך מילה, צילום, שיר, סרט ועוד צורות שייבראו, אם כי אין זה תחליף למפגש חי.
ראייתי עוברת דרך ניסוחים שרונית גלפו, מורתי וחברתי אימנה בהן את עיניי, את תודעתי וליבי. בהסכמתי להתמסר לאדם, ללב ולחוכמה, שפגשתי ברונית, הרווחתי את עצמי ואת חיי במובן העמוק. כמו גם את חבריי, שותפינו לחוויה זו, שחברו עמנו לדרך מופלאה.אנו נשענים על חוקיות חדשה ועל ברית מקודשת בין אדם לאדם, שנחשפת בימים אלו בקוד הערבות ההדדית .
אנו נשענים על חוקיות והגיון אחר שהם העיקר בחיינו המאפשר לכל אחד מאיתנו לברוא את חייו ואת מציאותו, ולנו לברוא יחד מעצים ומעורר השראה בתוך מורכבות החיים.
הרצון לשתף אנשים במה שמיטיב איתי ועם תחיה, רעייתי, שותפתי למסע, נוכח בנו, ואנו חשים אחריות ושמחה לעשות כן.
לפני עשר שנים, במוצאי פסח שני, נהרג בננו, יאיר, בתאונת דרכים בדרך לנטף. מותו של יאיר, ואולי נכון יותר, חייו של יאיר, נוכחים בעשייתנו, בהווייתנו.
אנו קמים בכל יום לעשייה המבקשת טעם ומשמעות, על מנת להפוך את מורכבות החיים למופלאה עבור ילדינו.
יאיר כיוון ועודו מכוון בדרכו, ילדים רבים אל ביתנו, ואלה הופכים לילדינו.
בזכותו התרחבנו, והוא ככוכב ברקיע, מסמן באורו המיוחד דרך ושביל לצעירים, שביל המוליך אותם אל ביתנו.
יאיר ניבט מעיני צעירים שמתקרבים אלינו, והדיבור שלנו איתם, מאיר אותם כמו היו ילדינו, וזה מקור שמחה גדול.
אנחנו רוצים לברך את עשייתנו בהתרחבות ובגדילה, שתגיע לאנשים ולצעירים רבים. מי ייתן ונכונן 'יחד' פועם וחי, נפתח נתיבים ונסלול שבילים לרבים אחרים, שיבנו בתים גם הם ויסללו שבילים לבאים אחריהם.
באהבה, נינו ותחיה. מאי 2009
חי בלי כאשר
אני חי כאשר אני אוהב
אני חי כשאני תורם
אני חי שאני מדבר
מבקש עוד ועוד ומרגיש חסר
יום אחד קמתי לחדש
חי בלי כאשר
פשוט חי , פשוט קם כל בוקר
ונותן ללב לדבר, זו העבודה שלי
והיקום מקרב את שביקשתי לחיי.
היקום מקיים כי זו עבודתו, תסריטאי-על
שהקשריו מעל לכל דמיון.
והאחריות אצלי ועלי
שווה להיות שלם – בכל מקרה אני משלם
אני קם כל בוקר לעבודה לגדל לב לאהבה
זו העבודה שלי
איזו אחריות - איזה חופש.
מוצא טעם ומשמעות ברגע, כל רגע
והנשמה היא שם וכאן מלווה, אוהבת,
דוחפת דרך הגוף ,מדברת בחומר
מתקשרת ברוח דרך הלב.
נינו, יוני 2010
בימים אלו משהו עמוק בתוכי, קורא לי למפגש מחודש עם האמן שבי, לפעום יצירה שיש בה שמחת חיים ואהבה.
השמחה לספר על מה שמשמח אותי, מקבלת בימים אלו ביטוי אחר והבנה עמוקה שאפשר לספר גם בתמונות.
לאחר שנים רבות, בהן הנחתי את העדשות המתבוננות מן הצד,אני חוזר למרחב האמנות. זוהי חבירה למרחב מקודש שיודע רצון על פי צו הלב, והיא עצומה מעוררת השראה,ומפעימה.
יש משהו פשוט שמתקיים בקשר החי שלי עם אנשים, תדר מיוחד שעובר בקשר בלתי אמצעי משמח אותי לבוא בן אנשים, להעצים אנשים אחרים ,לתת לאחרים ובכך להעצים עצמי.
אני יודע שמה שאשים בתוך היום שלי, זה מה שיהיה בו.
אני יודע שהחיים לא נגמרים בי ובמשפחתי אלא מתרחבים הלאה לעוד אנשים, יש בי רצון עמוק שהיצירה הזו שנובעת ממקום פשוט , תיגע בלב אנשים רבים ותעורר גם בהם רצון ושמחת יצירה לעשות את הדברים שנובעים מהלב שלהם ,לא על פי הראויי והנחשב , אלא כך פשוט כל אחד על פי טבעו.
אני מאמין שזה יאפשר יחד אחר שאין בו את האיש איש לנפשו, אלא ערבות של בני בני אדם שרוצים יחד אחר שבו כל אחד שלם עם עצמו ועשייתו, מבין שהוא והאחר אחד הם ,ועל בסיס הבנה עמוקה זו מעצימים איש את רעהו לא בגלל שיקבלו משהו מזהאלא בגלל שזה רצון עמוק.
זה הצבע שלי בימים אלו של עשייה רחבה, שאני ורעייתי תחיה שותפים לה שנים רבות. זוהי עשייה המבקשת לכונן מציאות אחרת בין אנשים, בארץ.
גיליתי שהבלוג הוא עוד צורת מפגש משמחת המאפשרת לספר ולפגוש אנשים, ליצור מציאות, לברוא אותה ולהתנסות בה.
על כן, אני משתמש במדיום זה למפגש דרך מילה, צילום, שיר, סרט ועוד צורות שייבראו, אם כי אין זה תחליף למפגש חי.
ראייתי עוברת דרך ניסוחים שרונית גלפו, מורתי וחברתי אימנה בהן את עיניי, את תודעתי וליבי. בהסכמתי להתמסר לאדם, ללב ולחוכמה, שפגשתי ברונית, הרווחתי את עצמי ואת חיי במובן העמוק. כמו גם את חבריי, שותפינו לחוויה זו, שחברו עמנו לדרך מופלאה.אנו נשענים על חוקיות חדשה ועל ברית מקודשת בין אדם לאדם, שנחשפת בימים אלו בקוד הערבות ההדדית .
אנו נשענים על חוקיות והגיון אחר שהם העיקר בחיינו המאפשר לכל אחד מאיתנו לברוא את חייו ואת מציאותו, ולנו לברוא יחד מעצים ומעורר השראה בתוך מורכבות החיים.
הרצון לשתף אנשים במה שמיטיב איתי ועם תחיה, רעייתי, שותפתי למסע, נוכח בנו, ואנו חשים אחריות ושמחה לעשות כן.
לפני עשר שנים, במוצאי פסח שני, נהרג בננו, יאיר, בתאונת דרכים בדרך לנטף. מותו של יאיר, ואולי נכון יותר, חייו של יאיר, נוכחים בעשייתנו, בהווייתנו.
אנו קמים בכל יום לעשייה המבקשת טעם ומשמעות, על מנת להפוך את מורכבות החיים למופלאה עבור ילדינו.
יאיר כיוון ועודו מכוון בדרכו, ילדים רבים אל ביתנו, ואלה הופכים לילדינו.
בזכותו התרחבנו, והוא ככוכב ברקיע, מסמן באורו המיוחד דרך ושביל לצעירים, שביל המוליך אותם אל ביתנו.
יאיר ניבט מעיני צעירים שמתקרבים אלינו, והדיבור שלנו איתם, מאיר אותם כמו היו ילדינו, וזה מקור שמחה גדול.
אנחנו רוצים לברך את עשייתנו בהתרחבות ובגדילה, שתגיע לאנשים ולצעירים רבים. מי ייתן ונכונן 'יחד' פועם וחי, נפתח נתיבים ונסלול שבילים לרבים אחרים, שיבנו בתים גם הם ויסללו שבילים לבאים אחריהם.
באהבה, נינו ותחיה. מאי 2009
חי בלי כאשר
אני חי כאשר אני אוהב
אני חי כשאני תורם
אני חי שאני מדבר
מבקש עוד ועוד ומרגיש חסר
יום אחד קמתי לחדש
חי בלי כאשר
פשוט חי , פשוט קם כל בוקר
ונותן ללב לדבר, זו העבודה שלי
והיקום מקרב את שביקשתי לחיי.
היקום מקיים כי זו עבודתו, תסריטאי-על
שהקשריו מעל לכל דמיון.
והאחריות אצלי ועלי
שווה להיות שלם – בכל מקרה אני משלם
אני קם כל בוקר לעבודה לגדל לב לאהבה
זו העבודה שלי
איזו אחריות - איזה חופש.
מוצא טעם ומשמעות ברגע, כל רגע
והנשמה היא שם וכאן מלווה, אוהבת,
דוחפת דרך הגוף ,מדברת בחומר
מתקשרת ברוח דרך הלב.
נינו, יוני 2010
