יושב במרפסת , ענני סתיו חולפים, אוסף הרהורים, ערב יורד במדרון
החופש הגדול נגמר, יום ראשון ללימודים . מחר יאיר נולד הצטרף אילנו למסע ,
סוף הקיץ ,ימי חג היו לנו ,מחזור חיים שלם עברנו יחד
ויש כבר מועד אחר של יציאה שער של פרידה
ובעצם מופעיו אינם תלויי זמן ומועד
פשוט נמצא בלב פורח עם החצב
ואין שלכת , רק טשטוש והעדר
ויש קולות זכרון נשמת הטבע סביב
פותחת לב מחברת מדלגת בין הזמנים
ויש תוגה שמתפוגגת עם רוח המעוררת
נושאת קולות של מעבר
ויש שמחה לשתף את הנגלה ואת שאינו
ממשיך לאהוב ליצור לחיות.
ערן צידקיהו :
"נינו ותחיה היקרים, מכל הזמנים והמועדים הקשורים ליאיר, את יום ההולדת שלו אני זוכר טוב מכולם.
אולי בגלל הסמיכות של היום הזה לתחילת שנת הלימודים ואולי בגלל משמעות לידתו של אדם.
חייו של אדם הם הרי יותר מאשר תאריכים משני צידיו של מקף התלוי בינהם.
החיים הם יותר מאשר רגע הלידה ורגע המוות של הגוף.
הגוף עצמו נוצר ומתהווה ברחם עוד לפני רגע הלידה. אולם רגע זה, הגיחה לאוויר העולם, הנשימה הראשונה, הם היום אותו אנו מציינים כראשית החיים - יום ההולדת.
כיום אני אבא וחוויתי בעצמי את לידת בני בכורי יצחק יאיר.
הלידה היתה עבורי חוויה אדירה אשר אין דומה לה, חוויה המעצימה את ההבנה של קדושת האדם והחיים יותר מכל הסבר תבוני. זה כמו טעם או צבע שאפשר לתפוס רק באמצעות החוויה והנסיון, לא בחוש או בשכל. עם זאת, הלידה עצמה היא רגע אחד, גם אם מכונן. החיים שבאים בעקבותיה חשובים הרבה יותר.
כפי שכבר אמרתי לכם בעבר, יאיר שלכם הפך להיות חלק ממני, מהאישיות שלי.
ההשפעה שלו עלי, החברות הקצרה שלנו, הלקחים שלמדתי, הכאב שכאבתי, הם חלק ממני וחיים איתי כחלק בלתי נפרד מהוויתי. חוויתי מאז אבדנים נוספים, כואבים כמו כל אבדן, אולם אף אחד מהם לא השפיע עלי באופן עמוק כל כך כמו שעשה יאיר. עם השנים, הכאב כהה ונותר רק ה"משקע" האישיותי, אשר כמו הפך זה מכבר לחלק בלתי נפרד מהוויתי. הכאב מבליח לפעמים ברגע כזה או אחר של זיכרון מוחשי, אולם אותה ההשפעה העמוקה יותר שיאיר הותיר על דמותי, היא, כך אני מרגיש, לא משה ממני לעולם.
יום הולדת ליאיר היום.
נשיקות ערן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.